האבידה של לברון לקליבלנד  העלתה את רף המאמץ והכשרון שמיאמי תיזדקק לו כדי לקחת אליפות בעונה הבאה.

האם הדבר לא ייתכן?

אותו דבר אמרו ב-2006, 2012, ו-2013.

אז הקשיבו לדברי הקשיש, ראש הכדורסל מס' אחת בשפה העברית (אגב, לאן נעלם שעייה?): עם כל האהבה והנאמנות של דוויין וויין וכריס בוש, וכל הכשרון החדש של לואל דנג, דני גריינג'ר, וג'אש מקרוברטס, זה לא יהיו הם שימלאו את מקומו של הכוכב שברח כמו כלב עם זנבו בין רגליו – – לברון ריימונד ג'יימס.

זה יהיה אריק ג'ון ספואלסטרה בן ה-43 מאבנסטון, אילינוי, שישכיח את לברון ריימונד ג'יימס מאקרון, אוהיו.

לכל פושרי ההבנה באתר המאמינים שהיה זה רק לברון שהעלה את אריק לטופ אשלון של מאמני ה-NBA והעולם מחכה אמת מרה ועצובה: הוא יוכיח להם העונה שכל דעתם הממוזגת והתיכונית עליו היא מוכפשת, ומתאימה רק לרדודי ידע והבנה.

הוא יוכיח להם שכל טענותיהם ששתי האליפויות האחרונות היו רק בגלל לברון הן שקריות. הם לא מבינים איזו התקפה חכמה והגנה קבוצתית בלתי מתפשרת בנה להם הפיליפיני. נכון, אין לו את ה-WIT – שנינות וממזריות – של הפלח, ואין לו שחקנים טובים כמו לפלח ואחרים בליגה. אבל ישנה לו אינטיליגנציה, עין, חוכמה צעירה וטרייה, חוצפה, וחוסר פחד מחלט.

אני לא יודע מה יגידו לי גולשי אתר שטוחים באתר אחרי שאריק יפתיע את כולם ויתן למיאמי עונה נפלאה? "זה הכל בגלל לואל דאנג, גריינג'ר, ורוברטס. אריק הוא בר מזל שפט ריילי הוא חכם להביא לו קנונים כאלה!".

אז האובדן של לברון אינו כזה קריטי כפי שנידמה. אתם זוכרים את 1993-4? זאת היתה השנה שלמייקל נימאס לשחק. כולם קברו את הבולס, והאובדן של מייקל ג'ורדן הוא לא האובדן של לברון ג'יימס. עם מייקל מדברים על אובדן אמיתי. לברון הוא אובדן, אבל לא קריטי. פיל ג'קסון לקח את השאריות – – סקוטי פיפין, ביג'יי ארמסטרונג, הוראס גראנט, בילל קרטרייט, ועוד שחקנים בינוניים עד טובים כמוהם, וניצח 54 משחקים עם מסע עמוק לפלייאוף.

אריק ייקח את השאריות והתוספות, יערבב את הסלט, ויוציא מטעמים למסעדת חמישה כוכבים. ראשית, אתם תראו דוויין ובוש טובים יותר משהיו בשלוש השנים האחרונות. יש על כתפיהם קוף כבד ועליהם להוכיח שהם הגיעו לאן שהגיעו לא רק בגלל לברון, אלא שגם להם היה חלק מכובד בהישגים. דוויין ווייד עובד רק על דבר אחד – ריהביליטציה. גם כריס בוש נעלם לאימונים פרטיים עם חאכים אולג'ואן, והשבוע קרל מלון.

לואל דנג (2.06) , דני גריינג'ר (2.06) וג'אש מקרוברטס (2.08) הם שלושה פורוורדים המסוגלים לשחק 3 ו-4 באותה יעילות, ולקבור שלשות כמו שוטינג גארדס. גריינג'ר ומקרוברטס כבר נמצאים במיאמי ומתאמנים עם מאמני הכושר של הקבוצה, ועם מאמן פרטי ששמו – לא תאמינו! פט ריילי. הוא החליט להפשיל שרווליו ולרדת לפארקט לעזור לשניים להפוך ל-"מיאמי היט פליירס" כלבבו.

אריק ספואלסטרה WILL REINVENT – יוליד וייצור מחדש – מיאמי חדשה. הוא גמיש יותר, מוחו פתוח יותר, והוא מודרני יותר מכל מאמן אחר בליגה, והוא יפתח את כל מה שיש לו לקבוצה חדשה לחלוטין הבנוייה לפי תוכניתו וראות עיניו.

אנשים לא יאמינו איזו מיאמי היט עומדת להופיע. כל שונאי ההיט יהפכו לעמודי מלח המומים, ואני אנסה בכל כוחי לעצור את עצמי שלא אתפרץ בצחוק שיהרוס לי את כל האתר.

איך אמר עליו שיין בטייה השבוע? (אני מקווה וממליץ מאד שתקראו את האנגלית מילה במילה, ותשתמשו במילון אם יש צורך)

There's a respect for coaches who tinker well, like Spoelstra has done, because the roadmap for putting together successful stretches changes depending on who's hot and who's struggling. The mark of a good coach in today's NBA is getting players to buy into experiments — and having those experiments pay off.

What is obvious is that, in his time as head coach, Spoelstra has engendered respect that's harder to come by for a guy who wasn't a pro himself.

Staying simpatico with your subordinates might be the safest way of assuring one’s job security. Eventually, however, those around you will demand you demonstrate something resembling a tangible plan.

On this front, Spoelstra’s star couldn’t be more pulsing.

והוא מסיים: "שיחקתי תחת הרבה מאמנים. יובי בראון, ג'ף ואן גנדי, מייק ששבסקי. טובי המאמנים אימנו אותי. אני לא מכיר מאמן החושב כדורסל יותר מאריק. ישנם לו יתרונות מסויימים על כל המאמנים האחרים. אני מאמין שרק העונה ללא לברון, ההשפעה של ספואלסטרה תורגש ביתר שאת!"

תסתכלו על זה כיצד שתרצו, אבל הוא – ספואלסטרה – הוא בונה הגשר החשוב ביותר בין מיאמי האלופה ומיאמי החדשה, ותזכרו את מילותי:

הוא עומד לבנות גשר של זהב!